יש לנו רק שמונה ימים ורוצים טבע , טבע ועוד פעם טבע .

את נורבגיה כבר חרשנו עם הילדים ואני הגדלתי עשות ונסעתי עוד מספר פעמים כדי להעמיק חקור ולמצוא מסלולים עבור המשפחות .

הפעם מטרת הטיול הייתה להתרכז באזור אחד שמציע שפע של מסלולים וטבע ייחודי שיספק אטרקציות והנאה לטיול שלם, אם כי קצר .

אין ספק שאזור לופוטן ממלא אחר המשימה !

טסנו לאוסלו , לנו ליד שדה התעופה ולמחרת עלינו על טיסה לשדה התעופה של סבולבאר , בלב איי לופוטן .

באזור זה של נורבגיה השמש כמעט ולא שוקעת ואפשר לטייל עד עשר בלילה ואפילו אחרי כן ואין חשש לתכנן טיולים ארוכים .

לי זה היה מעולה , כי החבורה רוצה לטייל ולטפס לקצוות ההרים וגם כשאני הולכת לאט ומרבה לנוח ולצלם אף אחד לא מאיץ בי מחשש שנכנס לשעות החשכה 🙂

בחרנו לחלק את הזמן ליום טרק ויום פעילות נינוחה יותר וכך שילבנו שייט לפיורד הטרולים , שייט קייאקים יפהפה בשמורה ימית  , מסע דייג מוצלח במיוחד וטיולים בדרגה בינונית וקצת למעלה מזה , לפחות בעיני .

את הלינה חילקנו לשני חלקים : האחד בחלק המזרחי  בעיירה סבולבאר (Svolvær ) שבאי  Austvågøya, שם גם נחתנו ,  והשני בחלק המערבי ביותר ליד הכפר Å.

באיי לופוטן מקובל לישון בבקתות דייגים, הנמצאות על קו המים על גבי כלונסאות עץ,  שהוסבו לצימרים נעימים ונקראות Rorbu.

הנוף בלופוטן שונה מאזורים אחרים בהם ביקרתי בנורבגיה ומזכיר לעיתים איים ביוון , רק שמזג האוויר וטמפרטורת המים שונים במקצת .. לאורך החופים מתנשאים הרים שמגיעים לגבהים של  כ 1200 מטר, מכוסים לעיתים בשלג  ומאתגרים את המטפסים . 

שייט הקיאקים היה חוויה מיוחדת מאד . השייט מתבצע בשמורה ימית ולכן העושר של הצמחייה והדגה גדול . המים שקופים לגמרי והאצות הענקיות מתפתלות להן הנה ושוב כאילו רוקדות לפי איזשהו מקצב . הייתי מכושפת לגמרי , כאילו הגעתי לממלכה מסתורית בסרט מוזר .

לדייג יצאנו בשל האתגר של אחד מבני החבורה לדוג ויהי מה . הצטרפנו לסירת דייג שבקיץ מוסבת לסירת תיירות . היא יוצאת כמה פעמים ביום ללב ים כשעליה שילוב מוזר של מומחי דייג נורבגים (כל נורבגי הוא כזה בעצם ) וכמה ישראלים שאין להם מושג בדייג (כמונו , למשל). אחרי הדרכה קצרה של איך לשלשל גלגלת עם חוט לים ולמשוך אותה בחזרה הבנו שאין לנו סיכוי . הנורבגים מורידים ומעלים דג ועוד דג ועוד ואילו אנחנו – כלום . עד שלפתע המזל החלק לשחק והחברים הצעירים החלו להעלות דגים ודי להיבהל מכך . מה עושים עם כל השלל הזה ? הקפטן שמח לפלט את כל הדגים ולחלקם לנוסעים ורק אנחנו קצת התבאסנו , כי בעצם לא רצינו דגים , רק רצינו לדוג ..

לופוטן כבר אינו איזור מבודד של דייגים קשי יום , הנאבקים בתנאי מזג האוויר הקשים , אלא מקום יפהפה שתיירים מכל העולם כמהים להגיע אליו וחוזרים נפעמים .